פוסט מוצמד
למצטרפים לקבוצות הדיון כולם יכולים לקרוא את הפוסטים בנושאים השונים, אך כדי להגיב עליהם, תידרשו להירשם ולהתחבר לאתר - הדבר נועד לשמירת שיח מכבד ומקצועי, נקי מכתובות מייל מזויפות ומספאם. לדיון בנושא: לקסיקון לשילוב בפנאי לדיון בנושא: התייעצות בשילוב במוסיקה לדיון בנושא: שילוב בחינוך לדיון בנושא: שילוב למה כן? למה לא?
להצעת נושאים לדיון בקבוצות השונות, כתבו לנו ל office@beyondthevoice.net
שילוב הפוך, Revers Inclusion, הוא דרך לחבר בין קבוצות שונות, באמצעות מתן יתרון מלכתחילה לקבוצה המוחלשת.
בהקשר החברתי-כלכלי נעשה שימוש בדרך זו במערכת החינוך: בתי-ספר מגנטיים, שמציעים תחום לימוד או שיטה אטרקטיביים במיוחד, ממוקמים בשכונות מוחלשות, למשל בפריפריה, והם מושכים אליהם תלמידים מקבוצות חברתיות חזקות. התלמידים המתגוררים באותן השכונות נהנים מעוצמת המקומיות - הם המארחים.
בהקשר השילוב של אנשים עם מוגבלות בקהילה, נעשה השילוב ההפוך באמצעות פתיחת עיסוקים ופעילויות שהיו מיועדים לאנשים עם מוגבלות, בפני חברים מן הקהילה הכללית.
בדרך זו פועלת מקהלת "מעבר לקול" בקריות: במקורה זו היתה מקהלה שפעלה במסגרת דיור של חברת אדנ"מ בקריות, עבור דיירים עם מוגבלות. במהלך השנה השניה לפעולתה, הזמינה המקהלה זמרים מהקהילה הכללית להצטרף.
יש לכם עוד דוגמאות?
ומה דעתכם? נשמח לשמוע על הנסיון, החוויה והמסקנות!
אייבליזם (Ableism), ובעברית – "יכולתנות", הוא תפיסה היוצאת מהנחה שיכולות חושיות וכשירוּיות מוטוריות ומנטאליות מלאות הן סטנדרט, שעל-פיו יש למדוד את מצבם של כל בני-האדם. לפי תפיסה זו, מי שעומדים ביכולות גבוהות של החושים, השרירים וכלל אברי הגוף – מייצגים דגם רצוי, מודל עליון, ואליו יש להשוות את האחרים – עד כמה כל אחת ואחד מגיעים אל אותו הדגם.
אבל במציאות, בני-אדם נבדלים אלה מאלה – בתפקוד איברים שונים בגוף, בתחושות, בתפיסות, בנטיות ועוד ועוד. מכאן, שהצבת "סרגל" שיקבע עד כמה כל אחת ואחד עומדים בסטנדרטים בכל תחום ותחום, היא משימה בלתי אפשרית.
נראה שתפיסת האייבליזם נטועה עמוק בתודעה שלנו כחברה. מכירים? מוזמנים לשתף כאן - איפה נתקלתם? נשמח לקרוא ולהגיב!
איך אפשר להחליף? אילו פעולות אפשר לנקוט כדי להציג עמדה לא-מתנשאת כלפי מוגבלות?
האם פירוש הדבר הוא השתתפות באותן פעילויות בדיוק, או אולי - מתן הזדמנות שווה לבחירה חופשית ומותאמת אישית?
נשמח לשמוע את דעתכם: היכן עובר הגבול בין שילוב אמיתי לבין שילוב "על הנייר", וכיצד נראית לדעתכם זכותו של כל אדם לחוויית פנאי שוויונית ומכבדת?
