מה הפוך ב"שילוב הפוך" ואיך זה קשור אלינו?

שילוב הפוך, Revers Inclusion, הוא מושג שמתייחס לפעולה חברתית בין שתי קבוצות שונות-מעמד, כאשר הקבוצה המוחלשת מוצבת מלכתחילה בנקודת כוח.

נדגים באמצעות העיסוק בהיפוך-לצורך-שילוב בהקשר אחר: בשנות השמונים של המאה הקודמת, בתקופה שסוגיית האינטגרציה בחינוך היתה במרכז השיח הציבורי, מעצבי מדיניות חינוך נוכחו לדעת שהסעת ילדים מן הפריפריה כדי שילמדו יחד עם ילדים מהמרכז - משמרת את תחושת הנחיתות של התלמידים שמגיעים בהסעה, ולכן יוצרת מתח ומונעת חיבור. במסגרת תכניות של אינטגרציה הפוכה, Revers Integration, נפתחו בתי-ספר יחודיים דווקא בפריפריה, כך שחזקים שהיו מעוניינים בחינוך ייחודי וטוב הם שנסעו, ולמקומיים נוצר יתרון.

השיח הציבורי אודות שילוב ילדים ובוגרים עם מוגבלות בקהילה התפתח בהדרגה מראשית 2000, ובשנים האחרונות מהדהד מושג השילוב ההפוך גם בהקשר זה.

למה שילוב הפוך מתאים במיוחד לבוגרים?

ההתייחסות למוגבלות על-ידי נותני שירותים עשויה לצאת מאחת משתי תפיסות: המוגבלות כהפרעה, disorder, שעלינו להמעיטה ככל האפשר כדי לקרב את הנושאים אותה אל תקינות, ומנגד - המוגבלות כמצב, כ-condition, שעלינו לקבלו כפי שהוא, לסייע לנושא אותו מבלי לנסות לבטלו. כמובן שעל-פי רוב ננקטת גישת ביניים, ורבים מחזיקים בשתי נקודות המוצא, ומתאימים את התנהגותם להקשר הספציפי, אך לצורך הדיון חשוב לעמוד על השוני בין מושגי הקצוות.

כאשר מדובר בילדים, הנטיה היא לראות במוגבלות disorder, להשתדל כמידת האפשר לקדם את הילדים עם הלקות, כך שבבגרותם הלקות תחדל מלהתקיים ולפחות תפחית את נוכחותה. ציפיה ותקווה לשיפור הם שמאפיינים את רוח התקשורת כלפי ילדים עם מוגבלות.

לעומת זאת, בוגרים נמצאים בשלב שבו הלקות נתפסת כעובדה, כמצב קבוע. השילוב ההפוך, שמעניק לקבוצת האנשים עם המוגבלות יתרון-מלכתחילי מחליף את הציפייה לשינוי, מקדם תפיסת שוויון בין אנשים עם ובלי מוגבלות מתוך קבלה של שונות בין אנשים.

"מעבר לקול" מיישמת את רעיון השילוב ההפוך בפעילויות פנאי שהיא מפעילה עבור בוגרים: מסגרות פנאי שהחלו את פעולתן כמסגרות סגורות של אנשים עם מוגבלות, נפתחות למשתתפים מן הקהילה.

מוזמנים לספר על חוויות שילוב הפוך שהכרתם או התנסיתם, בעמוד הלכסיקון שלנו, כאן: https://www.beyondthevoice.net/group/bwnym-sph-mswtpt-lksyqwn-mbr-lqwl-lsylwb-bpny/discussion